עדיה אמרי אור

נולדה וגדלה בסמוך לפסים בנהריה, התחנה האחרונה והצפונית ביותר של רכבת ישראל. עברה לת"א לאחר הצבא ועבדה ככתבת ועורכת בעיתון מעריב, באתרים דוגמת אן.אר.ג'י, וואלה וקולנוען, במגזין התקשורת העין השביעית של המכון הישראלי לדמוקרטיה ובטיים אאוט ת"א. בסוף שנת 2008 החלה ללמוד בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת ת"א במסלול בימוי קולנוע

Adiya Imri Orr

Born and raised near the rail tracks in Nahariya, the last stop of the train to northern Israel. Moved to Tel Aviv after her military service and worked as a journalist (reporter and editor) at Maariv ,websites such as nrg, Walla and Kolnoan, The media magazine "The Seventh Eye" of the Israel Democracy Institute and Time Out Tel Aviv. At the end of 2008 began to study in the film and television department at Tel Aviv University.

מפגש 129

הסרט עוסק באנשים שחיים סביב מפגש הרכבות בלוד, "מפגש 129", המפריד בין שכונות העיר המאוכלסות בעיקר באוכלוסיה יהודית לבין שכונת הרכבת בה חיה אוכלוסיה ערבית ובדואית. זהו המקום היחיד בארץ בו על אנשים לחלוף על פני שמונה מסילות ברזל כבדות המשתרעות על פני כ-50 מטרים ושעל פניהן חולפות מאות רכבות מדי יום על מנת להגיע לביתם או לצאת ממנו, אם לעבודה, אם ללימודים ואם לכל מטרה אחרת. מפגש הרכבות הזו, בו מעולם לא הוקם גשר או נחפרה מנהרה הוא מעין נהר ברזל המסמל את קצה גבול האכפתיות, כזה שמעברו השני (של השכונה) ראוי פחות לחיות. בסרט ביקשנו ללוות את חיי הנשים הגברים והילדים הזורמים מדי יום, כמה פעמים ביום להמתנה המרובה, לכעס, לייאוש, לשמחות הקטנות ובעיקר לבנאליות של היום יום. באלו שאיבדו קרובים על המסילות ובאלו שנפגעו בעצמם, בילדה הממהרת לבית הספר, באישה המבוגרת המחליטה לחצות את המסילות למרות רדת המחסום ובנערים העורכים במקום מבחני בגרות מסוכנים. בסופו של יום זה הוא סרט קטן על דרמות קטנות ודרמות גדולות המתנקזות אל הפסים

בנימוקי חבר השופטים נכתב כי: "עדיה אמרי אור מציגה בחירה קולנועית נועזת בתיאור מתחם מסילות הרכבת בלוד. הבחירה מראש במגבלה של התבוננות מאופקת, מרחוק, הופכת יותר ויותר נדירה בקולנוע הדוקומנטרי העכשווי. ההצעה מעידה על המשך המורשת הפואטית של דוד פרלוב

Intersection 129

The film follows the people who live around the train intersection in the city of Lod, "Intersection 129", which divides the city neighborhoods inhabited mostly by Jewish population and the "Train Neighborhood" which is inhabited by Bedouin and Arab population.
This is the only place in the county where people have to cross eight heavy railways extending over 50 meters, that hundreds of trains pass every day, in order to get home or leave the neighborhood, whether for work, school or other purposes. This intersection, where a bridge or a tunnel were never constructed, resembles an iron river, a symbol, marking the end of caring.
We asked to accompany the lives of men, women and children who are there every day, several times a day and document the waiting, the anger, the despair and the small moments of happiness, but especially the banality of everyday existence.
We asked to escort those who have lost their loved ones, those who were injured by the tracks themselves, the girl rushing to school, the old woman who decides to cross the tracks despite the barrier and the boys who danger themselves in order to prove maturity. It is a small film about small and large dramas alike, that are centered around the tracks.

לינקים לידיעות על הזוכה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3850083,00.html
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1019,209,45741,.aspx
http://www.kolnoan.co.il/news/news.aspx?newsId=3385